החלטה בתיק הפ"ב 9816-03-12

1.       לפניי בקשה לאישור פסק בוררות שניתן לטענת המבקש ביום 6.3.1991 על ידי הבורר יעקב גני (להלן: " פסק בוררות").

רקע כללי

2.       לפני יותר מעשרים שנים עבד המבקש בחברת סופר ישראחום בע"מ, שהינה המשיבה 1 (להלן: " החברה"). באותם זמנים היו המשיבים 2 ו-3 בעלי מניות ומנהלים בה. לימים, התנהל הליך כינוס נכסים כנגד החברה, וכיום היא אינה פעילה. חובותיו של המשיב 2 הוסדרו על ידי בית המשפט בהליך לפי פקודת פשיטת רגל. המשיב 3 נפטר בשנת 2006 והמשיבים 4-8 הינם יורשיו על פי דין.

3.       המבקש ניהל הליך קודם לאישור פסק בורר (הפ"ב 57631-05-11), נגד המשיבים 2 ו-3 (בלי לציין כי המשיב 3 כבר אינו בחיים), וביום 25.9.11 אושר פסק הבוררות (כב' הרשם בר- עם). המשיב 2 הגיש בקשה לביטול האישור האמור, והליך זה התנהל לפניי. ביום 11.12.11 נעתרתי לבקשת הביטול, והוריתי על ביטולה של החלטת הרשם בה אישר את פסק הבורר, זאת משום שבעת הדיון לא היה העתק צו ירושה בפני בית המשפט, ומשום שההליך נפתח כנגד המנוח (המשיב 3) חלף החובה לפתוח את ההליך כנגד יורשיו. בנסיבות אלו, ולאחר שהמבקש קיבל לידיו את צו הירושה, הוגשה הבקשה הנוכחית לאישור פסק הבוררות, בהתאם להוראות סעיף 23(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: " חוק הבוררות").

תמצית טענות הצדדים

4.       לטענת המבקש, בינו לבין המשיבים 2 ו-3 התנהלו הליכי בוררות שהסתיימו בפסק בוררות, לפיו על המשיבים 2 ו-3 לשלם לו 15,000ש"ח, והמשיבים 2 ו-3 חתמו על ערבות אישית להבטחת תשלום האמור. לטענתו, בשנת 1992 התנהל בינו לבין המשיבים 1, 2 ו-3 הליך נוסף שהחל כבקשה לביצוע שטר (ת"א 16211/92), וביום 29.4.1993 נתן כב' השופט בן זמרה תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה על הנתבעים שבאותו הליך לשלם לתובע (המבקש) סך של 12,000ש"ח, וכמו כן, נכללו גם הוראות הסכם הבוררות בהחלטה זו. המשיבים 4 - 8 הם יורשיו של המנוח, אשר מכוח צו ירושה הינם כיום בעלים משותפים בדירת המגורים של המנוח. לפיכך, לטענת המבקש יש לאשר את פסק הבוררות ולחייב את המשיבים בחובו של המנוח על פי פסק הבוררות. המבקש מוסיף לטעון כי טרם חלפו עשרים וחמש שנים ממועד מתן פסק הבוררות, ועל כן המשיבים אינם יכולים לטעון להתיישנות; וכמו כן, המשיבים לא הגישו בקשה כלשהי לביטול פסק הבוררות, כך שאין ביכולתו של בית המשפט להימנע מאישורו של הפסק.

5.       המשיבים 4 - 8 טוענים מנגד, כי יש לדחות את הבקשה על הסף. ראשית הם טוענים כי המסמך הנחזה להיות מיום 6.3.91 ואשר הוגש לאישור, איננו פסק בוררות, אלא הסכם בוררות, ולפיכך לא ניתן לאשרו. כמו כן הם טוענים כי גם אם ייקבע כי עסקינן בפסק בוררות, יש לדחות את הבקשה לאישורו בשל התיישנות ו/או בגין העובדה כי היא הוגשה בשיהוי ניכר.

          המשיבים מוסיפים וטוענים שבכל מקרה אין להיעתר לבקשת הסעד המפורט בסעיף 13 סיפא לבקשה, בו מבוקש כי בית המשפט יחייב את המשיבים בחוב הפסוק כפי שעולה מפסק הבוררות, מאחר שבקשת סעד כזה אינה מתאימה במסגרת הליך המתנהל לאישור פסק בוררות לפי חוק הבוררות, בגדרו אין סמכות לבית המשפט להוסיף לעצם אישור הפסק גם הוראות לביצועו בפועל של פסק הבורר.

          כמו כן תוהים המשיבים מדוע קנה בית משפט זה הסמכות המקומית לדון בבקשה; כך שגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

דיון ומסקנות

שאלת הסמכות

6.       סעיף 3(א) לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: " תקנות בוררות") קובע כדלקמן:

בקשה לפי החוק, למעט בקשה לעיכוב הליכים, תוגש לבית המשפט של אחד המקומות האלה:

(1)                מקום מגוריו או מקום עסקו של המשיב או של אחד המשיבים

(2)                המקום שבו התנהלה הבוררות או נועדה להתנהל בו

(3)                המקום שבו אירע המעשה שעליו מוסבת הבוררות

(4)                בית המשפט שעליו הסכימו בעלי הדין בבוררות.

         מעיון בבקשה אכן לא ברור מדוע קנה בית משפט זה את הסמכות המקומית לדון בבקשה. המבקש לא פירט איזו זיקה יש לבית משפט זה לדון בבקשה לפי החלופות שבסעיף 3(א) האמור. מעיון בכל מסמכי התיק נמצא שחלק מהמשיבים גרים בחולון וחלקם בבית ים; לא נטען דבר בנוגע למקום שבו התנהלה הבוררות; לא ברור מהו המקום שבו אירע המעשה שעליו מוסבת הבוררות; וכמו כן לא נטען כי הצדדים הסכימו שלבית משפט זה תהיה הסמכות המקומית.

7.      אומנם, בתקנה 3(ב) לתקנות הבוררות נקבע כי לבית משפט זה הסמכות השיורית לדון בתובענה שלפניו, אולם, רק מקום שאין לבית משפט אחר סמכות שיפוט מתאימה, ובענייננו, לבית המשפט במחוז תל אביב יש ללא ספק סמכות מקומית. עם זאת, נטיית בתי המשפט, כפי שהיא מתבטאת בפסיקה, הינה להימנע, במידה שניתן, מהעברת דיונים על בסיס הנימוק של העדר סמכות מקומית; וכפי שציין המשנה לנשיא ש' לוין ברע"א 6920/94 לוי נ' פולג ואח', פ"ד מט(2) 731, 734 (1995):